התחלנו את שנת 2009 "ברגל שמאל". המדיה כולה בישרה, התריעה והכינה אותנו לשנה כלכלית עגומה. חלקנו אם לא כולנו, התכנסנו, חסכנו, המעטנו לצאת והפסקנו לבזבז.
בעיקר הרגשנו "שאיזו באסה.." וחבל שאנחנו לא מיליונרים.
אז כל זה נכון, ובאמת חבל שאנחנו לא מיליונרים. אבל מה אם ניתן היה?..
לא יודעת לגבי היותי מיליונרית, אבל מה אם ניתן היה וזה היה בידיי להרוויח יותר? להיות בטוחה במי שאני? להגיש את עצמי כמועמדת מבטיחה למשרה שאני כה רוצה?? לפצוח במשרה צדדית עצמאית בתור אופה עוגות או מלמדת סדנאות ערב לשיווק אינטרנטי או הכנת זרי פרחים? או כל דבר אחר העולה על רוחי..
אני נשואה,עוסקת בכל נושא ההתפתחות האישית והרוחנית זה 8 שנים. בעלי מוסיקאי מקצועי 12 שנים וגם אנחנו כמו שאר יושבי המדינה הוטרדנו מהמחשבה, מאיפה יבוא הכסף? הלקוחות פחתו להגיע וההצעות כולן הושהו והוקפאו.שנינו מתעסקים בנושאים שהם לכאורה "שמנת". אין בהם הכרח או צורך יומיומי.
אז מה כן עושים? מודעות
נזכרתי שלפני שנים רבות, עשיתי קורס וקיבלתי החלטה ביני לבין עצמי. היו לי שלושה סוגי אנשים שיכולתי לבחור מתוכם, "כמו מי אני רוצה להיות?"
היו את הקורבנות, אילו שתמיד האשימו אחרים במצבם. למה פיטרו אותם? כי הבוס אשם! למה לא בחרו אותם לעבודה? כי העדיפו גבר! למה לא נרשמו לשנת הלימודים בזמן? כי באוניברסיטה לא מתחשבים! וכו' וכו'..
היו את האדישים, הניצבים. אילו שמסתכלים על חייהם מבחוץ, הצופים. הם אמנם לא מרוצים מחייהם, אך בטוחים כי אין בכוחם לעשות דבר. הכל בידי גורל, זה לא קשור אלי, ומה אני, בורג קטן כ"כ במערכת יכול לעשות בנידון?.. הבנתם גם אותם נכון?
אני דרך אגב, אני נימנתי , על סוג האנשים הזה. מי אני ומה אני, שאשנה סדרי עולם? שאשפיע על הסביבה ואגיד את דעתי? שאצור לעצמי הכנסה פאסיבית ואחיה בשפע? הרי רמים במעלה וטובים ממני ניסו ונכשלו..
ויש את היזמים. אותם אנשים שחיים את חייהם עם אור בעיניים. אילו שלמדו להגיד, "זה תלוי בי, ורק בי". אילו שלוקחים את האחריות על מצבם הכלכלי ואומרים כי אפשר אחרת. גם בעיתות מיתון.
כמו שהבנתם, כרתתי עם עצמי ברית להיות כמו היזמים. אילו שלוקחים אחריות מלאה על חייהם, מצבם הכלכלי והתפתחותם האישית.
