כמה חודשים לאחר הפטירה טסתי עם אמי לחופשה כדי לנקות את הראש, היעד -פראג.
באחד הימים נסענו באוטובוס לוינה שבאוסטריה. הנסיעה חזרה לפראג הייתה ארוכה ואני שקעתי במחשבות.
שאלתי את אימי האם היא חושבת שאבא יבוא לדבר איתי.
הייתי אז בת 28, כבר לא ילדה לכל הדעות ועם זאת אימי הסתכלה עלי בעיניים אוהבות אך חסרות אונים. היא לא ידעה. אני מתארת לעצמי שהיא מאד הייתה רוצה לדעת, ולהיות מסוגלת לספק לי תשובה חיובית, אבל היא לא יכלה. אני לא חושבת שהיא אפילו העיזה לקוות שהוא יכול לדבר איתנו (החיים).
זו מחשבה שקצת קשה להבינה ולהכילה במיוחד בשעת אבל וכאב.
הגענו למלון, רצוצות מיום טיול ארוך ונסיעה לא קצרה באוטובוס. נכנסנו ישירות למיטה.
אני נשכבתי ואני זוכרת כי התחלתי לשקוע- מה שחשבתי עד אז שהיה חלום, בהחלט הרגיש הפעם כמשהו אחר. ראיתי בעיני רוחי תמונה הדומה לסצינה בסרט "מטריקס" שבה מורפיוס וניאו יושבים על שתי ספות בחדר לבן ומולם טלוויזיה אשר מראה איך נראה העולם האמיתי ולא כמו זה הנראה לאנשים במטריקס.
החדר ריק, ללא גבולות של קירות ורק שני אנשים, שתי כורסאות וטלויזיה נמצאים שם.
כך גם אני ראיתי את ה"חלום".
לאחר כמה רגעים גם "התפאורה" הזו נעלמה ונותר רק קול. קולו של אבי.
הוא הגיע לדבר איתי!
בשפה המקצועית קוראים לזה מסע אסטרלי. כאשר הנשמה עוזבת את הגוף ו"עוברת" לעולמות שבהם נשמות שעברו מהעולם הפיזי שוכנות,שתי נשמות מדברות בשפתן, שפת האנרגיה.
למזלי אבי "הכניס" גם את קולו כך ששמעתי אותו בקולו החלוש בדיוק כפי שהיה לפני שנפטר. הוא שאל לשלום אימי ואחיי ויידע אותי שכנראה שהתקשורת בינו לבין המשפחה תעשה דרכי- לכבוד הוא לי.
כמה שנים לאחר מכן, התחלתי לעסוק בתקשור באופן מקצועי, העברתי מסרים ונהגתי כמעין שליחה של העולמות שלו- עולמות האור. מאז אותו מקרה היה לי העונג לשוב ולנסוע במסע אסטרלי פעם נוספת.
הפעם אבי כבר היה בסדר גמור.
כמובן שאי שם למעלה (למרות שאין באמת דבר כזה "למעלה") הכל בסדר. אף אחד לא חולה. תחלואות הגוף שייכות רק לעולם שלנו. בפעם הזו יצא לי להרגיש ולשמוע ששלומו מצוין והוא היה גאה בי מאוד.
משהו שאני די בטוחה שלא היה מעז להגיד בחייו, אבל כשעוברים לעולמות האור מתפתחים. וזה היופי. גם שם הדברים לא סטטיים. הכל בתנועה ובצמיחה.
מורתי הדגולה ושותפתי לעשייה, תמי גולדשטיין, המליצה בפני לטוס ללמוד באנגליה-ארץ המשופעת במדיומים ומתקשרים.
שם התחיל מסע חדש והעמיקה הבנתי בעולמות התקשור, המיסטיקה והרוח.
הנשמות החלו להגיע אחת אחרי השנייה. בתיאורים יפים של מי הם היו בחייהם, פרטים מרתקים על קרוביהם החיים ומסרי אהבה, חיזוק ובעיקר עדויות חותכות שאכן הם קיימים. הם פה. איתנו. לא באמת מתו. רק נפרדו מגופם הפיזי. לא באמת הלכו לשום מקום, רק החליפו מצב צבירה.
השליחות הובנה. כמה חלקים חשוביים מהפאזל של חיי הונחו במקומם.
המשך אחורה